הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת בתאונה הנדונה. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

רכב התובעת היה הרכב הראשון, אחריו נסע רכב הנתבעים 1 – 2 ולבסוף רכב הנתבע 3. רכב התובעת ניזוק רק בחלקו האחורי ואין מחלוקת שהתובעת זכאית לפיצוי על מלוא נזקיה. המחלוקת היא בין הנתבעים, בינם לבין עצמם. הנתבעים 1 – 2 טוענים כי רכבם נפגע מאחור ונהדף אל רכב התובעת; הנתבע 3 טוען כי רכב הנתבעים 1 – 2 פגע תחילה ברכב התובעת, ורק לאחר מכן נפגע מאחור. העידו בפני שלושת הנהגים בשלושת הרכבים המעורבים, ועד נוסף מטעם הנתבע 3.

נהגת רכב התובעת העידה שרכב לפניה עצר, היא עצרה רכבה אחרי רכב זה, ולפתע הרגישה חבטה חזקה מאחור. העדה הדגישה כי רכבה נפגע פגיעה אחת בלבד והיא גם שמעה מכה אחת בלבד. הנתבע 1 העיד שרכב התובעת עצר לפניו, אף הוא עצר רכבו, ולפתע פגע בו מאחור רכב הנתבע 3, והדפו לפנים אל רכב התובעת. הנתבע 3 העיד שרכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת, לאחר מכן רכבו שלו פגע ברכב לפניו, אך אותה פגיעה לא גרמה לכל נזק נוסף ברכב התובעת. בנוסף לשלושת הנהגים, התייצב לעדות אדם נוסף, שהעיד מטעם הנתבע 3, ואשר נכח לדבריו במקום האירוע. לדבריו, הוא שמע פגיעה, ואז הביט לכביש וראה שרכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת. כעבור שניה אירעה תאונה נוספת, בה פגע רכב הנתבע 3 ברכב הנתבעים 1 – 2.

בחנתי את מכלול העדויות, הגעתי למסקנה שהנתבע 3 אחראי לתאונה כולה, ויש לקבל את גרסת הנתבע 1 לפיה הוא בלם רכבו מבלי לפגוע ברכב לפניו, ורק כתוצאה מהפגיעה שנפגע רכבו מרכב הנתבע 3, הוא נהדף לפנים ופגע ברכב התובעת.

הטעם העיקרי לכך הוא שהגעתי למסקנה שעדות הנתבע 3 ועדות העד מטעמו, הן עדויות מתואמות, שני העדים ניסו להתאים עדותם לעדות נהגת התובעת לפיה היא חשה מכה אחת בלבד, ולצורך כך ניסו שני העדים לתאר מתווה תאונה שמחד יתיישב עם גרסת התובעת ומאידך, יתמוך בטענה שרכב הנתבעים 1 – 2 פגע טרם נפגע. אלא שההתרשמות היא שבנקודה זו, תיאמו העדים עדותם.

ואבהיר. עדות נהגת התובעת בדבר פגיעה אחת בלבד ברכבה, יכולה להתיישב עם שתי הגרסאות. אפשרות אחת היא שכגרסת הנתבעים 1 – 2, רכבם פגע ברכב התובעת רק לאחר וכתוצאה מהפגיעה שנפגע מאחור; אפשרות נוספת היא שהפגיעה שפגע רכב הנתבע 3 ברכב הנתבעים 1 – 2 לא גרמה לכל נזק נוסף ברכב התובעת, ועל כן לא הורגשה. כדי שאפשרות אחרונה זו תתקיים, יש להבין כיצד זה הפגיעה שפגע רכב הנתבע 3 ברכב הנתבעים 1 -2 לא הורגשה ברכב התובעת. לנתבע 3 ולעד מטעמו הסבר לדבר. לטענתם, הפגיעה לא הורגשה מאחר ואותה עת רכב התובעת לא היה צמוד לרכב הנתבעים 1 – 2 מאחר והוא נהדף לפנים כתוצאה מהמכה שקיבל.

אלא שהסבר זה אינו אמין, והתרשמותי היא שהוא לא בא לעולם, אלא כדי להתמודד עם הקושי שנוצר עקב עדות נהגת התובעת כי היא חשה בפגיעה אחת בלבד. וכך, העד מטעם הנתבע 3, העיד כי ראה שבין רכב התובעת לרכב הנתבעים 1 – 2 ישנו רווח (עמ' 8 שורה 10), ואילו הנתבע 3 הדגים את התאונה כך שבסופה היו שלושת הרכבים צמודים זה לזה (עמ' 10 שורה 2). אלא שמיד לאחר מכן תיקן עדותו וטען שהרכב הראשון התקדם מטר או שניים (עמ' 10 שורות 4 – 5). יש להדגיש כי נהגת התובעת והנתבע 1, לא נשאלו ולא נתבקשו להדגים את התאונה, הם לא נתבקשו לתאר מה היה מנח הרכבים לאחריה, והם לא עומתו מול הגרסה כי בתום התאונה הרכבים לא היו צמודים זה לזה. הדבר אומר דרשני. זאת ועוד, הטענה לפיה רכב התובעת נהדף לפנים, אינה מוצאת ביטוייה לא בכתב ההגנה וגם לא בגרסה שמסר הנתבע 3, עת נחקר על נסיבות התאונה (נ/5). גרסה זו נשמעה לראשונה על דוכן העדים, לאחר שנהגת התובעת והנתבע 1 העידו. טענה זו תמוהה גם נוכח העובדה שרכב התובעת עצר כתוצאה מכך שרכב לפניו עצר, ובנסיבות אלו, ניתן היה לצפות לפגיעה גם בחלק הקדמי של הרכב. כאמור, מדובר בעדות כבושה, מתואמת ומותאמת, ואיני מקבלת אותה.

זאת ועוד. הנתבע 3 ניסה להקטין את עוצמת הפגיעה שפגע רכבו ברכב הנתבעים 1 – 2 וטען כי היתה זו פגיעה קלה ורכבו כמעט ולא נפגע (נ/5 שורות 4 – 5). לא רק שטענה זו לא גובתה בכל עדות או ראייה, אלא שהיא אינה מתיישבת עם תמונות הנזק של רכב הנתבעים 1 – 2 (נ/3) כמו גם עם חוות דעת השמאי (נ/4) מהם עולה כי הרכב ניזוק קשות בחלקו האחורי עד כדי אובדן מוחלט. יש לזכור שהנתבע 3 עתיד לשאת לבדו בנזק, הן בנזק שנגרם לרכב התובעת, והם בנזק שנגרם לרכב הנתבעים 1 – 2, ומבין כל הנהגים הוא העד המעוניין ביותר בתוצאות ההליך.

מהנימוקים האמורים איני מקבלת את עדות הנתבע 3 והעד מטעמו. אני מעדיפה את עדות הנתבע 1 לפיה הוא הספיק לבלום רכבו טרם נפגע מאחור ונהדף לפנים, עדות העולה בקנה אחד גם עם עדות נהגת התובעת לפיה רכבה נפגע פגיעה אחת בלבד. על כן מלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 3.

לאור האמור התביעה נגד הנתבעים 1 – 2 נדחית, ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

התביעה נגד הנתבע 3 מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 37,784 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט, הוצאות העדה כפי שנפסקו, הוצאות הנתבע 1 בסך 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: